בביט - תיאטרון בובות: יולי 2013

לא כלום!!! לא כלום!!! גברת כלום !!! הצגה חדשה של רינת שטרנברג – תיאטרון קרטון.

רינת תציג בפסטיבל תיאטרון הבובות בירושלים את "גברת כלום" בהצגת בכורה.
את ההצגה יצרה בשיתוף עם תיאטרון הקרון בבימוייה של עלינא אשבל.

מתוך: "גברת כלום", צילום: דור קדמי.

את רינת פגשתי לפני כמה שנים במשגב, כאשר היא הציגה את שודד הים (כספיון) ואני הצגתי תיאטרון מקרטון שבניתי. מפגש סתמי?... תלוי איך מסתכלים...

ההצגה "גברת כלום" מספרת את סיפורה של אשת הדייג ודג הזהב, שרצתה עוד ועוד, חומר, כסף, מעמד, הכול... עד שעולמה התנפץ והיא הגיעה אל "הכלום". הכלום, כמו התוהו ובוהו המיתולוגי, כמו תינוק שמגיח אל העולם ותוהה ובוהה ונפעם מיופיו הפשוט של העולם. היא פוגשת את עצמה, נוגעת מחדש באנשים, ביצירה וברוח ומבינה את הקסם שבחיים.
אשת הדייג התגלגלה לרחוב לאחר שאיבדה הכול. ההצגה מתרחשת על עגלת שוק רעועה. חפצים וחומרים כמו שקיות ניילון, מטריות ונעליים הופכים לדמויות, בובות ואובייקטים. רינת בנתה קונספט עיצובי מינימליסטי ומשתמשת בחומרים שאנחנו זורקים יום יום ובונה בעזרתן עולם ומלואו. רינת עובדת בצורה מופשטת מאוד, תוך דגש על משחק גרוטסקי קומי-טרגי הבא מעולם הליצנות ותיאטרון חפצים. היא משחקת בחומר ויוצרת מטאפורות מלאות דמיון והשראה ובכך מתריסה נגד תרבות הצריכה.
"...העבודה עם עלינא אשבל הייתה מתנה עבורי..." אומרת רינת, משום שאנחנו יוצרות באופן שונה. רינת יוצרת באופן מופשט ואילו עלינא משכה אותה לחפש את הפרטים בחומר, כך שזכתה להתפתח ולפגוש עולמות שאיננה מכירה בדרך כלל..
המחזה מתנגן בחרוזים ועשיר במוסיקה משובחת.

מתוך: "גברת כלום", צילום: דור קדמי.

רינת למדה בתיאטרון החזותי בירושלים בין הצגותיה ההצגה "לולה נצח" בתמיכת הזירה הבינתחומית. ההצגה "הבית על שפת האגם" בה היא לוקחת חלק, מציגה בעיקר בחו"ל.
ההצגה "פרדיננד", שהציגה בפסטיבל הצגות ילדים בחיפה 2009. הדמות "ג'ודי-ג'ודי" שחיה ברשת ובעלת תובנות והארות על החיים. והצגות תיאטרון סיפור כמו: "הנסיכה והצפרדע", "האריה שאהב תות", "שודד הים" ועוד.
אתם מוזמנים לראות חלקים מן ההצגה... להטוטנות וירטואוזית כמעט מכלום !!!

ובנימה אישית,
עם צרוף מקרים משעשע...
בפרימיירה בפסטיבל, רינת תהיה בחודש השמיני להריונה. גם אני הייתי בחודש השמיני להריון, כשהצגתי בפסטיבל בירושלים את "אין דרקון בלי יש" לפני 8 שנים. מצחיק לא ?
אנחנו נלך לראות את "גברת כלום" בפסטיבל תיאטרון הבובות בירושלים ואח"כ נמשיך בטיול בין הסמטאות עם "גששי החלומות", שעליהם אספר כשאחזור.
הפסטיבל השנה עשיר בצורה יוצאת דופן בהצגות מדהימות, לילדים, לנוער וממבוגרים. מהארץ ומחו"ל. ממש לא ידעתי במה לבחור... למה לא כל יום פסטיבל ?
אז אם אתם מחפשים חוויה מעוררת לקיץ, אני ממליצה בחום על הפסטיבל בירושלים.

לאתר הפסטיבל >>> תיאטרון הקרון

אשמח לשמוע מה אתם חושבים...ואיזו הצגה אתם הולכים לראות...

אתם מוזמנים לראות עוד על רינת שטרנברג בדף הפייסבוק שלה.

בהצלחה, חופש נעים!

לפני כשנתיים בני הביא מהגן את הספר "המעיל המופלא של יוסף" מאת סימס טבק, במסגרת הפרויקט של ספריית הפיג'מה. קראנו אותו יחד ומיד התאהבתי!

התאהבתי, משום שפגשתי אמן מאוד יצירתי, הנמצא כולו בתהליך היצירה.

יוסף אינו מתאהב ביצירתו, כמו אמנים רבים, כפיגמליון שהתאהב בגלתיאה פרי יצירתו,

אלא עסוק ביצירה עצמה, בכאן ועכשיו. יצירה של יש מיש ויש מאין.

בסיפור, יוסף החייט יוצר ממעילו הארוך והמרופט מעיל קצר, ומהמעיל הקצר יוצר אפודה. מהאפודה יוצר צעיף ומהצעיף עניבה. מהעניבה יוצר מטפחת ומהמטפחת יוצר כפתור.

בסוף הכפתור נעלם ונותר רק השיר.

זוהי מטאפורה יפהפייה על החומר המתגלגל ונצחיות הרוח.

היצירה משתנה שוב ושוב, קטנה וקטנה עד שנעלמת. היעלמות היצירה מעולם החומר לא משנה את היותה נצחית משום שהיא חיה בעולם הרוח. היצירה, תחיה לעד בתרבות ובתודעה.

הבט נוסף שאהבתי הוא ההיבט האקולוגי. בניגוד לתקופת השפע שלנו, פעם בתקופת הצנע היה ערך לחפץ וכאשר הוא התבלה, תיקנו אותו שוב ושוב, כך שחייו היו ארוכים ומלאי משמעות.

הסיפור של יוסף מזכיר לי את השיר האהוב "גלגולו של מעיל" של היוצרת המופלאה קדיה מולודובסקי בתירגומו המלבב של נתן אלתרמן.

ב"גלגולו של מעיל", המעיל עובר במשפחה מילד לילד, מהגדול ועד לקטן ובדרך הוא מתבלה ומאבד חלקים עד שנעלם. גם בסיפור הזה המעיל משתנה בגלל הרצון לשמר בגד שהתבלה. אך כאן אין מדובר באמן יוצר אם כי בחייט קשה יום שמנסה לשרוד במציאות קשת יום. המעבר בין הילדים מלווה בהומור מצד אחד...

" עוד שנה – המעיל כאילו / עוד יותר יפה אפילו"

המעיל שמתיישן כמו יין טוב, כך משכנעים את הילדים שעכשיו הוא הרבה יותר יפה

מצד שני השיר שנכתב במאה הקודמת מעלה ניחוחות של פעם וגם ארומה של חינוך נוקשה וסגפני,

כאשר ההורים כועסים בכל פעם שהמעיל נקרע...

"קם יריד בבית! מה פה! / איזו מין צרה צרורה פה?!..."

מה שלא מאפיין את הגישה החינוכית הרווחת של היום...היום לא נהוג לצעוק על ילד שקורע בגד,הרי זה רק חומר...

לא בטוחה, אבל סביר להניח, שטבק ומולודובסדקי הושפעו מאותו שיר עם ביידיש.

ואם נחזור ליוסף האומן היוצר, נראה אדם אופטימי מלא שמחת חיים שחי ויוצר בכאן ועכשיו .

השאיפה של כולנו, או שלי לפחות, לחיות בהווה וליצור בשמחה מבלי לקדש את התוצאה. (עד כמה שאפשר) ליהנות מהדרך ומחוויית היצירה שלעצמה.

טבק עוסק במהות היצירה וביצירה של יש מיש, מיחזור אם תרצו.

הרעיון המקסים הזה ריגש אותי מאוד משום שגם אני, בעבודתי כבובנאית, יוצרת דבר מכל כבר.

הקסם שבטרנספורמציה תמיד מעניין אותי ומושך אותי ליצירה.

אז לגבי הסיפור,

כמובן שהתחלתי לעבוד עליו. הכול תמיד מתחיל מהצגה קטנה בגן של הילדים שלי...

זאת הייתה חוויה מרתקת, המיחזור והשיחזור ליוו את כל העשייה. ממש כמו בעבודת בלשות.

החל מהבמה, והתפאורה אותה יצרתי ממזוודה קטנה שהייתה קופסת התפירה של סבתא שלי.

דרך הבובה של יוסף שעשויה כפפת צמר ירוקה, מזכירה כפפת עבודה או איזשהו בגד גלותי של פעם. וכלה בשיר ההצגה הלוא הוא שיר העם הישן שהיווה את מקור ההשראה לטבק.

החלטתי שעלי למחזר גם את השיר הישן ולתת לו חיים חדשים. רצתי עם התווים והמילים לחברה וביקשתי ממנה לנגן את השיר. שרנו ביחד ולאחר מכן שרתי כל הדרך הביתה בכדי להגיע לאקורדיון שלי ולנגן. (אני לא זוכרת תווים...) כתבתי מילים חדשות, שהתאימו להצגה והתחלתי לשיר

האביזרים נלקחו מהסטודיו שלי. כלי תפירה כמו מספריים, סרט מידה, חוט ומחט...

התחלתי ללוש את ההצגה ולשלב יחד את כל המרכיבים.

בסוף נוצרה לה שעת סיפור מקסימה

אתם מוזמנים לראות מה יצא >>>