רוקמת החלומות נולדה מחדש

'רוקמת החלומות' - הצגת בכורה.

סוף סוף נולדה מחדש רוקמת החלומות המופלאה!

בהצגת בכורה שהייתה מרגשת ומרוממת רוח כמו שלא חוויתי מימיי.
היה זה ערב נשים, חברות טובות הגיעו לביתי עם מעדנים, יין טוב ואוירה טובה.
ההצגה החלה ורוקמת החלומות נולדה מחדש.
רוקמת החלומות היא מכונה ישנה להדפסי רקמה והיא מספרת את סיפור חייה...
המכונה בעלת קסם מיוחד והיא מדפיסה חלומות להגשמה. כל מי שרוקם את הדפסיה מגשים את משאלתו.
הסיפור המרגש נע בין פולין לפני מלח"ע השנייה, דרך העלייה ארצה באניית מעפילים וההתמקמות בחיפה.
חייה עוברים עליות ומורדות עד שהיא נעלמת בגלל אי נחיצותה בעידן המודרני.
לבסוף היא ניצלת וקמה לתחייה על ידי צביקה, חמי היקר שנותן לי את הזכות להמשיך את דרכה.
המכונה נולדת מחדש ושבה להדפיס חלומות להגשמה.
אני מספרת למעשה את הסיפור האישי שלי, של משפחתי ושל עמי.
סיפור מרגש, כואב ומלא תקווה.

בסוף ההצגה היה שקט, דמעות החלו לזלוג וכמעט שלא יכולנו לדבר.
היינו צריכות קצת זמן לעבד ולהבין מה אנחנו מרגישות.
כל אחת דיברה על חוויה רגשית עוצמתית, התרוממות רוח והשתהות.
לאחר ההצגה, חברתי אביבה, שהיא מספרת סיפורים מוכשרת, סיפרה לנו סיפורים שנוגעים בלב והולכים איתנו הלאה עד היום.
היה ערב נשי מרגש וממלא במיוחד.

תודה לכולכן על שבאתן, על האהבה והפתיחות.
תודה לאביבה, חברתי, מספרת הסיפורים שספרה לנו סיפורים נוגעים ללב שהולכים איתנו עד היום.
תודה למשפחתי על הזכות להמשיך את הדרך.
ותודה על הזכות הגדולה לספר את הסיפור.
תודה

אורלי ויסברוד - יוצרת רוקמת החלומות

ערב נשים ביתי.

רוקמת החלומות נולדת מחדש

מספרת...

מדפיסה חלומות להגשמה.

רוקמת החלומות בדרכים

באוניית מעפילים.

רוקמת החלומות מדפיסה חלומות

מחפשת נקודת אור...

מחוררת ומדפיסה

מקשיבה לליבה...

רוקמת החלומות שרה.

רוקמת החלומות שרה, ורוקדת.

הכול נגמר.

נפגשנו

וחזרנו לרקוד יחד

מחול של אינסוף

מחול של חיים

כמו ציפור חופשייה

שרה ורוקדת

שרה ורוקדת

לשלום נפרדת

תודה!

היום אני מוזמנת להציג את המופע במפגשי נשים. ההצגה אורכת 25 דק' והיא מאוד עוצמתית.
לאחר ההצגה אני עורכת שיחה על ההצגה ועל המכונה הישנה. אני עונה על שאלות ומסבירה איך המכונה העתיקה עובדת ומהי שיטת ההדפסה המסורתית וכמובן על הקשר שלי אליה.
לאחר ההרצאה מתקיימת סדנת רקמה ולכל אישה ניתנת ההזדמנות לרקום את חלומה שלה.

מקווה שאוכל לרגש ולשמח כמה שיותר נשים ואנשים.
אורלי.

שומרי הים

~ שומר הים ~

לאחרונה קיבלתי הזמנה משתי קולגות שלי, ליצור שתי בובות תאטרון להצגה חדשה שהן יוצרות. 
הצגה אקולוגית שעוסקת בשמירה על הים. הדמויות הן, שומר הים ונער. הן בקשו בובות שולחן מספוג. 
בובות שולחן הן בובות המופעלות מאחור ובעלות ידית הפעלה בראש, בגב ובידיים. הבובות עומדות או יושבות על גבי שולחן/במה כאשר המפעילה גלויה לקהל.
כשאני מתחילה פרויקט חדש, ההתרגשות רבה... אני יודעת איך הוא מתחיל ולא ממש יודעת איך הוא יגמר... יש לי איזה שהוא כיוון, דמויות מעומעמות ולאט, לאט מתבהרות תוך כדי עבודה. 
כמה קסם יש בתהליך היצירה, קבלת הלא מודע בענווה יוצרת את היש ואת הדרך כולה.
והיום אני חושפת בפניכם את תהליך היצירה שלי.

 בסטודיו

את שומר הים עיצבתי בהשראת אל הים נפטון/פוסידון והזקן, איש-חכם מהסדרה הידועה "היה היה".

רציתי ליצור דמות עם כוח ועצמה של הים מצד אחד, עיניים שדרכן ניתן לראות את האופק ואת המעמקים, גבות עבותות ומצד שני דמות נחמדה וטובת לב. לכן עיצבתי לו אף שמנמן כמו של גמדים, שייתן לו מראה טוב לב.

בשבילי, ליצור את שומר הים זאת מתנה נפלאה. הזדמנות נהדרת לפגוש שוב את סבא שלי עליו השלום, שהיה איש ים בכל רמ"ח אבריו. לסבא שלי פנים טובות ויפות מלאות עוצמה, מבט עמוק של ים הניבט מתחת לגבות עבותות, ידיים חכמות ולב אוהב. בסיום העבודה אפשר היה לראות את הדמיון אליו.

תכנון שומר הים ושרטוט על גבי הספוג.

הנער היה צריך להיות חולמני, גבוה יותר ורזה, סקרן תמים וטוב לב. עיצבתי לו פנים בצורת משולש עגלגל, מה שמקנה מראה נערי וצעיר. העיניים מעט רחוקות אחת מהשנייה וכך נוצר מבט מעט חולמני.

גילוף בובת הנער בספוג

גילוף הספוג ויצירת איבריי הבובות.

שלדי הבובות מוכנים !
פלסו דרכן מתוך גושי הספוג.

ניגשת למלאכת הצביעה...

הנער מחכה לתורו

שומר הים צבוע והגוף מצופה לבד.

התקנת וצביעת העיניים...
לא פשוט ליצור מבט עמוק כמו של איש ים ~~~

הרגליים הגולמניות של שומר הים
אוהבת מאוד ביגפוטים.

לשומר הים יצרתי שיער עבות משערות פשתן. מה שמקנה לו מראה של דמות עתיקה. הפשתן הטבעי מזכיר את החבלים שעל האנייה. לעיטור ואפיון תפקידו של איש הים כשומר השתמשתי בצדפים וקונכיות.

עיצוב השיער של שומר הים
מזכיר מדוזה.

בסוף...פתאום נראה לי שהראש רחב מדי...מיד פצחתי בטיפול קוסמטי קטן
שהצר לו את הפנים והפך אותן למרובעות וחזקות יותר.

...הנה, הבובות מוכנות!!!

השיער הצמרי החום נותן תחושה של קלילות וקופצנות. 

נראה כל כך אנושי...אין כמו למצוא תנוחות יומיומיות חדשות לבובה.

מי שם ???

הנער מני בכבודו ובעצמו.
החולצה הירוקה נותנת מראה צעיר ורענן.

לנער תפרתי גם ז'קט אפור שילבש כאשר יגדל ויתעשר.

שומר הים מלא הוד והדר

מבט של איש ים עתיק

שומר הים ומני הנער
בדרך לביתם החדש, להצגה חדשה.

כולי תקווה שהבובות יחיו בלהט על הבמה, יגשימו את ייעודן וישמחו לבבות ילדים. 

אמן.

זהו להיום, מה דעתכם ?

אהבתם ?

אשמח לשמוע מה אתם חושבים.

נתראה בפרויקט הבא,

אורלי

השכנים טובים בעיניי

מזה כמה חודשים, שאני עובדת על פרויקט חדש, תיאטרון סיפור ויצירה של הסיפור הנפלא 

"דירה להשכיר" מאת הסופרת האהובה עלי לאה גולדברג. 

הכול התחיל מקופסת גפרורים קטנה...

ואז... ניצת בי רעיון, לבנות בית מקופסאות גפרורים ומיד נכנסו לדירות השכנים של דירה להשכיר.

כך נולדה סדנת יצירה מקסימה להורים וילדים.

סדנת יצירה - "דירה להשכיר"
מגדל עשוי קופסאות גפרורים.

סדנת יצירה: "דירה להשכיר"

הרעיון המשיך להתפתח והפך לתיאטרון סיפור של הסיפור הנפלא "דירה להשכיר".
כמובן שהתחלתי לעבוד בקרטון בכדי להמשיך את השיח עם קופסאות הגפרורים ומשם כבר הכול התגלגל... לא יכולתי להפסיק ליצור...הבית קרם עור וגידים ונראה כי רק עזרתי לו להתגשם.
דירה אחר דירה, קומה אחר קומה, נבנה מגדל פאר בן חמש קומות.
בכל קומה גרה דיירת. בהתאם לאופייה עוצבה הקומה ובהתאם לתפקידה ותנועתה על הבמה בניתי מנגנונים שונים לפתיחת החלונות ויצירת הקסם...

מנגנון פתיחת החלון בבית הקוקייה.

את התרנגולת עיצבתי בהשראת זמרת אופרה שמנה ומדושנת. יצרתי את הדירה כחנות שוקולד. חלון רחב כפיים ושוקולדים עטופים נייר זהב מונחים על מדף מאחוריה. התרנגולת שרה שיר אהבה בצרפתית.

"...בקומה הראשונה, תרנגולת שמנה."

את דירת הקוקייה עיצבתי בהשראת שעון קוקייה עשוי עץ. ממש כמו שהיה לנו פעם... ובכל שעה הקוקייה יצאה ובישרה על השעה לפי מספר הקוקיות...
בניתי מנגנון שיאפשר את קסם הקוקו המפורסם. ויצרתי שני עצים ובהם גרים גוזליה של הקוקייה. והם נחשפים רק במהלכו של שיר מארש עם חלילית.

"...בקומה השנייה, גרה קוקייה."

החתולה השחורה ניחנת באסטטיקה רבה,אהבת ניקיון וחושנית.

יצרתי לה סמרטוט שאם תרצו, יוכל להראות כמו מטפחת חיונית לריקוד הצ'ה צ'ה צ'ה הלטיני.

"...בקומה השלישית, חתולה כושית."

את דירת הסנאית בקומה הרביעית, עיצבתי בהשראת מאורת סנאי על עץ האלון.
חלון שנראה כחור עגול כאילו היה על גזע העץ. ומשני צידי הדירה נשלפים ענפים ויוצרים תחושה שהסנאית באמת גרה על העץ בין הענפים. המוסיקה שבחרתי לסנאית הייתה מוסיקה אירית - ג'יג קופצני ושמח.

"...בקומה הרביעית, גרה סנאית"

הקומה החמישית היא הדירה להשכיר ובתום הסיפור, תגור בה היונה.
לכן הקומה החמישית עוצבה כשובך יונים. מבנה מלבני עם פתח קשתי וגג משופע.
בעלי החיים שמגיעים לדירה, מטפסים על הבית ומגיעים לדירה וכמובן שאינם מרוצים מהשכנים.
עד שבאה היונה ובניגוד לקודמיה, הדירה אינה נראית לה ולעומתה השכנים טובים בעיניה ועל כן היא שוכרת את הדירה.

היונה, בקומה החמישית.

רבות נכתב על הסיפור המיוחד הזה, על גישה פמיניסטית של היוצרת המופלאה לאה גולדברג שבחרה בדמויות נשיות לאכלס את המגדל. דבר שאני מאוד מתחברת אליו בהיבט הפילוסופי.
רעיון המציג חוסר איזון בין המינים בעולם ואת השאיפה לתיקון ואיזון מחדש.

"...עומד מגדל בן חמש קומות."

דיירי המגדל: תרנגולת, קוקייה, חתולה וסנאית

"...אל הבית באים דיירים חדשים."

תוך כדי כתיבה וחשיבה על תהליך היצירה שלי, אני שמה לב שדימוי הבית עובר כחוט השני בכל עבודותיי.
הבית בהצגה "אין דרקון בלי יש" הוא הבמה המרכזית. ממנו הכול נובע, נוצר ומשתנה.
האמא בעלת תפקיד מרכזי גדלה במקביל לדרקון שמסמל את עולם הדמיון והיא ממלאה את כל הבית בדיוק כמוהו. האמא עוסקת בעבודות בית כמו תליית כביסה וקיפולה.

אמא בבית ב"אין דרקון בלי יש".

בהצגה "צפרדי וקרפד" הבית של צפרדי גבוה עם גג משופע והוא מייצג את הבית המודרני (קופסה) לעומת הבית הפראי והטבעי של קרפד, שהוא למעשה עץ שלמרגלותיו גבעה קטנה.

הבית ב"צפרדי וקרפד".

ב"המעיל המופלא של יוסף", הבית של יוסף החייט הוא מזוודה קטנטונת שהגיעה בעלייה ארצה מפולין ומשמשת כבית, כתחנת מעבר וכסטודיו ליצירה.

בית המזוודה של יוסף מ"המעיל המופלא של יוסף".

חשבתי על רעיון הבית בעבודותיי וגיליתי, שאני סוג של צב.

אני חיה בבית , מגדלת את משפחתי, יוצרת בבית. הסטודיו שלי נמצא בבית. ובעצם הבית שלי הוא חלק מאוד מהותי בחיי. תוך כדי כתיבה מצחיקה אותי המחשבה שבדיוק בימים אלו אנו מתכננים את בניית הסטודיו החדש שלי ושוב הבית מתפתח, משתנה וחי...

כשאני מתבוננת על הבית כדימוי, אני רואה בו אורגניזם חי, משתנה, מתפתח, מתאים את עצמו לזמנים ומהווה מעטפת נוספת, אחרי הבגד והגוף.
הבית מצד אחד מאפיין ומגדיר אותנו ומצד שני שומר ומגן עלינו. הבית הוא העוגן והמקום הבטוח שניתן לחזור אליו לאחר שיצאנו אל העולם, ממש כמו הגוף לנשמה.

הפרמיירה של "דירה להשכיר" - הצגה ביתית עם השכנים.

והשכנים...

בדיוק כמו שחלמתי בתחילת הדרך - אני גרה על הר ירוק, בביתי הקט ואני יוצרת בו חיים, משפחה ואמנות. הנוף הנשקף מחלוני מרחיב את הלב ואני מודה על כך. אבל היום אני יודעת שמה שבאמת חשוב הוא שכנים טובים. הרחוב בו אני גרה הוא רחוב מאוד מיוחד... שופע ילדים מכל הגילאים ומשחקים. אחה"צ, הילדים יוצאים לשחק, המבוגרים נפגשים על כוס קפה ומקבלים את פניהם של השבים מהעבודה הביתה. יחסי השכנות הטובים, הפתיחות, הסובלנות והערבות ההדדית מעצימה את תחושת השמחה והביטחון שלנו יום יום. וזאת הסיבה שבחרתי ב"דירה להשכיר" להצגה. הרצון לשלום פנימי בתוכנו, שיקרין החוצה אל הסובבים אותנו ויביא שלום. 

שלום וברכה,

אורלי.