יום שלישי, 10 בנובמבר 2015

יוצאת עם הרוקמת לדרך...


בקיץ נולדה ההצגה החדשה שלי "הרוקמת" יצירה משותפת שלי ושל אלית ובר חברתי המוכשרת.
זאת הייתה הלידה הכי קשה שהייתה לי, מכל הלידות שעברתי בחיי.
הכי ארוכה (שנתיים), מורכבת, כואבת, מתישה ועמוקה. אולי בגלל זה היא הייתה מאוד קשה עבורי.
ואולי בגלל זה אני שמחה מאוד על מה שיצא, "הרוקמת". הצגה שגם אותי מצליחה לרגש כל פעם מחדש...
בכל פעם, כשאני מתחילה להקים את ההצגה ולסדר אותה על הבמה, משהו בי משתנה...ברגע שהמוזיקה מופעלת אני מפליגה למחוזות אחרים ורוח ההצגה שורה עלי ומגיעה למקום ואני מתכווננת ומכוונת את ליבי שיהיה פתוח וקשוב.
רגע לפני שההצגה אני מתפללת שהקסם יצליח ולבבות האנשים יפתחו ויתרגשו.
זה התפקיד שלי, כך אני מרגישה.
בכל מקרה, אני מזמינה אתכם לטעום טעימה קטנה מההצגה:
https://youtu.be/KxVwJLTsDxg


מי שרוצה לראות את ההצגה מוזמן:
12/11 ביום חמישי ב 20:00 בגלריה החנות בתל אביב
17/12 ביום חמישי ב 20:00 בגלריה החנות בתל אביב
מוזמנים לרכוש כרטיסים:
לכל חברי אני נותנת קוד הנחה לרכישה באתר: rokemet
https://www.tixwise.co.il/he/harokemet

21/11 מוצ"ש ב 20:30 - בשכניה.

מוזמנים להגיע ולספר איך היה.
באהבה
אורלי

יום שלישי, 7 ביולי 2015

"הרוקמת" - הצגת בכורה בפסטיבל

הנה מגיע הרגע לו חיכיתי שנתיים שלמות – הפרמיירה!!!
ימים של עשייה נמרצת עוברים עלי ועל כל סובבי...חזרות, סגירות אחרונות, רקמות, מוסיקה, תאורה, דיוק, שירה... "הרוקמת" יוצאת אל האור אחרי הריון מאוד ארוך, מאתגר ומייגע.
הרעיון על ההצגה הבריק כברק לפני כשנתיים. הסקיצה הראשונה הייתה מוכנה תוך שבועיים ומאז עברו הרבה מאוד מים בנהר עד שההצגה נולדה.
לפני כשנה חברתי לחברה ובמאית מוכשרת – אלית ובר. וביקשתי ממנה לעזור לי לחלץ מתוכי את ההצגה שביקשה לצאת. שנה שלמה, היינו שקועות בתהליך יצירה מורכב ומעניין בו נוצרה ההצגה "הרוקמת".
רקמנו ופרמנו ורקמנו ופרמנו ורקמנו  עד שהיא התהוותה ונוצרה.
זו הייתה חוויה מאתגרת מאוד, מעוררת, ממקדת, משמחת, מצחיקה, מעייפת, מתמצתת, סוחטת, או בקיצור, אני מרגישה כמו אחרי מרתון!
קושי לצד צמיחה וסיפוק עילאי.

כולי נרגשת להזמין אתכם לראות את ההצגה:

ביולי - בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות – חולון
ההצגה בימים:
שבת 18/7 - 21:00
ראשון 19/7 -  21:00
שלישי  21/7 - 20:30
רביעי 22/7 - 20:30

באוגוסט – בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון הבובות – ירושלים.
ההצגה ביום שני 10/8 - 21:00


תקציר ההצגה:
אחרי 50 שנה בהם העלתה אבק בבוידעם שכוח, מתעוררת לתחייה מכונת הדפסי רקמה עתיקה ומספרת את סיפור חייה של אישה אמיצה שחיה במאה הקודמת. בריינה עלתה לפלשתינה השוממה אחרי שהתמודדה ושרדה מלחמת עולם וטרגדיה אישית. באמתחתה חלום חצי ממומש על תעשיית הרקמה ובליבה געגועים עזים למשפחתה ולמלנצ'ה, עיירת הולדתה.
סיפורה האמיתי של בריינה מוגש ע"י אשתו של נינה, שבאמצעות מכונת הרקמה העתיקה, תיאטרון חפצים ואביזרי רקמה ותפירה מגוללת סיפור משפחתי מרגש של חלומות, אובדן ונחמה.



יצירתן של אורלי ויסברוד ואלית ובר
בימוי: אלית ובר
עיצוב ומשחק: אורלי ויסברוד
מוסיקה: רועי ירקוני
שיפוץ ושחזור מכונה: הראל ארפי
הופק בתמיכת המרכז לתיאטרון בובות, חולון

והכי חשוב - תודה!
אני רוצה להודות לכל מי שעזר לי בדרך
לניר אהובי שתמך בי כל הדרך באהבה.
לצביקה היקר – על המכונה המופלאה, הסיפור, השיתוף, האמון, התמיכה, הסבלנות והאהבה.
להראל – אחי היקר שנירתם לפרוייקט מאוד מורכב של בניית המכונה ועוד מליון ואחד אביזרים.
לאלית – האחת והיחידה שהייתה מיילדת מופלאה עבורי ועבור היצירה ועשתה זאת במקצועיות,
נחישות ורגישות רבה  – תודה!
לרועי – על המוזיקה המופלאה והעבודה המקצועית הנעימה.
למיכל מענית– על זריזות האצבעות והרקמות ומדהימות שרקמת להצגה.
לאילנה – על התפירה הרקמה, התמיכה והאהבה.
לאורי - תודה על התמיכה המקצועית
לאמא ואבא וכל המשפחה – שתמיד עזרו כשהיה צריך.
לשרון בריין, גת, שכנותיי וחברותיי שנרתמו לעזור תמיד ובשמחה!
לילדיי המופלאים על היותכם ועל ההבנה.
ותודה לכל מי שהיה לעזר ותיקן פאנצ'ר, עשה ביביסיטר, תפר, רקם , שאל, הציע, ותמך.
תודה רבה!

ניפגש בפסטיבל 
אורלי

יום ראשון, 1 בפברואר 2015

מצאתי צב!!!


ט"ו בשבט מרחרח בפתח, מקשקש בזנב, ממלא אותי בהתרגשות גדולה וקורא לי לצאת החוצה, אל הטבע!
אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה, מטיילת בשדות ומחפשת צב...בחיפושיי מצאתי אצטרובלים, ספלולים, ברושונים...אצטרובליי הצנובר תמיד נראו לי לשבריר שנייה כמו צב, אבל רק לשבריר שנייה.
למעשה, אף פעם לא מצאתי צב כשחיפשתי...
כשמצאתי צב, זה היה במפתיע, בלי שהתכוונתי ותמיד זאת הייתה הפתעה מרגשת ומשמחת...



היום, לכבוד ט"ו בשבט, אני רוצה לספר לכם על סדנה מיוחדת שערכתי לגננות הגנים הנפלאים שלנו.
הגננות בקשו ללמוד ליצור בובה שיוכלו לתפור ולהעניק לכל ילד ביום הולדתו במהלך השנה.
ישבתי וחשבתי מה יוכלו ליצור בקלות יחסית, מחומרים הסובבים אותם בבית ובטיול המקומי עם הילדים

וכמובן הכי חשוב, שיעלה חיוך ושמחה בלב הילדים. החלטתי ללמד אותן ליצור בובת צב מכפפה ואצטרובל!
ניגשנו לעבודה...

החומרים ליצירת בובת צב: כפפת כותנה, אצטרובל, אקרילן, מספריים וחוטי רקמה.
הסדנה הייתה מעוררת השראה, הגננות הופתעו לגלות את הפשטות והיצירתיות הגלומה בתהליך.
תחילה, גזרנו את הפטנט (החלק שאוחז את שורש כף היד), מילאנו באקרילן את הראש(האמה) והרגלים (שאר האצבעות) אח"כ תפרנו את האזור שגזרנו. בהמשך רקמנו פנים, אצבעות, הוספנו שיער וחיברנו זנב. 
בסוף הדבקנו ותפרנו את גוף הצב (הכפפה) לשריון (האצטרובל). ויש לנו צב

בובת הצב מלמעלה
בובת הצב מלמטה

בכדי שלא ישעמם לצב...לימדתי את הגננות ליצור חלזונות קטנים מבד לבד וברושונים (הפרי של הברוש) ובכדי שהכל יהיה מושלם יצרנו גם קופסה מקרטון, שתשמש כאריזת מתנה לצב החייכן וחברו החילזון :-) האריזה עשויה מקרטון משומש ונקי, מעוצבת בהשראת תיקי האוכל של פעם, עם דופן קשתית וחרוז מעץ.

במהלך הסדנה...
מי מציץ שם?

יצרנו אריזת מתנה מקרטון לצב והחילזון
בדרך אליכם...
זהו בינתיים,
מקווה שנהניתם :-)
בקרוב אספר לכם על סדנה מרתקת לא פחות שאני מעבירה בימים אלו על הילדה הפנימית.
חג ט"ו בשבט שמח!
להתראות,
אורלי

יום שני, 8 בדצמבר 2014

אז מה עושים בחנוכה ?

חנוכה מתקרב...
ואתו גשם של הצגות, פסטיבלים והפקות ענק...כאילו שזה חג ההפקות הגרנדיוזיות לילדים.
יום אחד, ביתי הקטנה באה אלי עם פרסומת מהעיתון ומבקשת ממני לקחת אותה לאחד מהפסטיגלים!!!
נשארתי פעורת פה, לא מאמינה שזה קורה לי...
אני, אורלי ויסברוד מתיאטרון בביט, מקפידה ליצור תרבות ואמנות איכותית - מתבקשת להגיע לפסטיגל ??? ? ? ?  ?  ?   ?    ?       ?          ?                 ?                    ?
לא שיש לי משהו נגד הפסטיגל...אבל משהו בי נרתע מלהגיע...ההמוניות, הגרנדיוזיות ואולי גם חוסר במהות וריקנות תרבות השפע. 
ואני נזכרת בפסטיבל ההוא של פעם...הפסטיבל של פסטי - הייתי בפסטיבל ההוא רק פעם אחת בילדותי והדבר היחיד שאני זוכרת זה המון אדם, במה עגולה ענקית ואנשים קטנים שרים :-) זה היה הפסטיבל היחיד שכולם התרגשו לכבודו וששיריו יצרו פס קול חדש בתרבות הישראלית. ואני מתרפקת על האיכות והפשטות שהייתה ומחפשת אותה היום... 
לקחתי נשימה עמוקה...והחלטתי לחלוש על הרשת, לבקר קולגות שלי ולחפש הצגות איכותיות לחנוכה 
והנה חלק ממה שמצאתי:

בתל אביב - במרכז סוזן דלל
הייתי הולכת לראות את דגי זהב של להקת ענבל פינטו ואבשלום פולק
מכל המופעים שלהם תמיד יצאתי מרחפת... על קצות האצבעות...מקווה שגם ילדיי יאהבו :-)
לפרטים נוספים:
http://www.suzannedellal.org.il/?CategoryID=171&ArticleID=960


בירושלים - תיאטרון הקרון המלכותי :-)
שלל הצגות איכותיות לילדים: פטרושקה, מעיל הפלאים, יואל אמר, תהיה בריא מוריס מגי ועוד...
ממליצה בחום, כל מה שתבחרו יהיה מושלם...
מעיל הפלאים - צילום: דור קדמי
תהיה בריא מוריס מגי - צילום דור קדמי
לתוכניית ההצגות ולפרטים נוספים:
http://www.traintheater.co.il/hebrew/program/


בגבעתיים - גדית האגדית!!!
מציגה את מוצרט הקטן
להצגות נוספות של גדית ולפרטים נוספים:
http://www.agadit.com/%D7%AA%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%99-%D7%94%D7%A6%D7%92%D7%95%D7%AA


בחיפה - בית 9 , שהוא בית נהדר עם ארומה של חו"ל :-)
ההצגה אור ראשון של יעל ארליך מורג.
להצגות, לסדנאות ולפרטים נוספים:
http://www.bait-9.com/


בפסטיבל הפרינג' בבאר שבע
הייתי הולכת לראות את מכשפאשלה - של טל בן בינה המוכשרת!!!
לפרטים נוספים ולהצגות נוספות של טל בן בינה:
http://www.benbina.co.il/schedule


בהרצליה - פסטיבל הרצליה
הדוד פומפה - הצגתן של טל בן בינה ונוגה אלגום
לפרטים נוספים:
http://www.habama.co.il/Pages/Event.aspx?Subj=6&Area=2&EventId=5615


בפרדס חנה - תיאטרון הידית
ארץ החלומות - מופע תיאטרון פלייבק לילדים - אנסמבל פלייגו.
בתיאטרון הידית תוכלו למצוא גם הצגות פרינג' מעולות למבוגרים.
להצגות ולפרטים נוספים:
https://www.facebook.com/hayadit.theatre


ואני, בביט :-) מציגה את צפרדי וקרפד בספריית אור עקיבא :-)
לפרטים נוספים:
http://www.babit.co.il/page130.asp?catnum=130


אם שכחתי עוד משהו, אשמח אם תשתפו אותי
והכי חשוב, תספרו איך היה ?
שיהיה חנוכה שמח!
אורלי 

יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

רגע לפני ההתחלה...

רוחות נושבות, מחשבות נודדות , זמן של תוהו (תהייה) רגע לפני שמתחילה מחדש...


מתמהמהת עוד רגע באינסוף כמו מבקשת לישון בבוקר רק עוד חמש דקות 
ובחלום, הכל נפתח, אני מחפשת את מגדל החצב
תמיד מחפשת את מגדל החצב כשאני רוצה לראות את הדברים מלמעלה...
מצאתי!
מטפסת במעלה מגדל החצב במדרגות פרחים לולייניות כלפי מעלה.
מגיעה לקודקוד המגדל הלבן
נפעמתמתבוננת סביבי
מביטה מרוצה למטה על השנה שחלפה לה
ומביטה קדימה אל האופק והוא מעורפל ולא ידוע
מחפשת בתוכי את העוגן
ואז – ברגע של שקט...מתחילות לנצנץ 
מחשבות, תהיות, חלומות, חששות, סימני דרך 
הגחליליות שלי הגיעו!
הן מגיעות בכל שנה 
כמו הציפורים
מגיחות מן האפלה ומראות לי את הדרך.
ואז, לאט, לאט, האופק מתבהר בשקט
ובצלילות רגעית אני בוחרת...
בוחרת מחדש את כל האהבות שלי
וזה נותן להן ערך - הן לא מובנות מאליהן
רואה את האופק, מסמנת מטרות
ומתחילה לצייר את הדרך המובילה אליהן
ויודעת שלדרך קצב משלה, והיא נפתחת כמו שאני והיא רוצה
אוספת אנרגיה נקייה של התחלה
ומחליטה שזה הזמן להקיץ ולצאת את הדרך
בטוחה, שלווה וממוקדת
וצעד אחרי צעד מתחילה לנוע קדימה
מייצרת תנועה שמניעה את הגלגל מחדש
הגלגל של המכונה הסודית שלי
והיא נעה ומניעה את זרעי חלומותיי להתגשם
ועוד מעט הגשם יגיע
ויגשים כל משאלה
שתהיה שנה טובה

אמן.


יום ראשון, 10 באוגוסט 2014

מפית אוכל רקומה - לכיתה א'

בימים טרופים אלה, בזמן שהמציאות מתערערת ואנחנו כבתוך סופה, אני מחפשת את השקט שלי בדברים הפשוטים שביום יום...והיום אני רוצה לספר לכם על סדנה נפלאה שנוצרה כמעט במקרה.


בתי המתוקה עומדת לעלות לכיתה א'. החלטתי לרקום לה מפית אוכל לקראת השנה החדשה.
כמחווה של רצון טוב, הצעתי להורי הילדים בשכבתה הזמנה להצטרף אלי לערב רקמה.
ההזמנה נענתה בחיוב וכעבור כמה ימים החלטנו שזו תהיה המתנה שיתנו ההורים לילדיהם לכבוד העלייה לכיתה א'. נקבע תאריך ושעה והוחלט שזאת תהיה הפתעה לילדים.

התחלתי להכין את הסדנה...
מדפיסה את האיורים
תחילה ציירתי כמה איורים שיכולים להתאים למפיות האוכל. חשבתי על איורים פשוטים לרקמה מצד אחד ומצד שני חשבתי על  השמחה בלב הילדים.
ניסיתי לחשוב על ילדים מכל מני סוגים: בנים, בנות, שובבים, ילדים חולמניים, עדינים, מובילים, חברותיים, ביישנים...
חשבתי על כל מני דימויים שילדים יתחברו אליהם וישמחו לראות בכל יום לפני ארוחת הבוקר.

שלחתי את האיורים להורים על מנת שיבחרו את האיור שמתאים לילדם, על מנת שאוכל להדפיס את האיורים לסדנה.
למי שלא יודעת, אני מדפיסה עם צבע מיוחד על גבי שבלונה שאני יוצרת בעזרת מכונת החירור העתיקה שקיבלתי בירושה. הצבע עובר דרך החורים שבשבלונה אל הבד. את האיור המודפס על הבד רוקמים בחוטי רקמה ובסוף ניתן לכבס את המפית, האיור הכחול יורד ונשארת הרקמה.
אלו ההדפסים שיצרתי עבור הסדנה: 

חלק מהאיורים שציירתי לערב הרקמה
הדפסת תוכי בקרקס
קלמנטיין - ילדה שובבה !
הדפסת הילד שעף על דרקון
להפתעתי, כ- 10 הורים בחרו עבור ילדיהם אתה הילד שעף על דרקון (וגם בת ביניהם)
הופתעתי מאוד והתחלתי לחשוב, מה יש בו שרובם בחרו בו ?
את איור הילד על הדרקון איירתי כמחווה להצגה הראשונה שלי "אין דרקון בלי יש". הוא נבע ממני באופן טבעי. כשאני חושבת עליו, יש בו המון כוח ותעוזה, ילד שמצליח להתעלות על כל הפחדים שלו לנווט אותם ולעוף הלאה אל הלא נודע, אל התחלה חדשה.
אני חושבת שהוא טומן בחובו את ברכתנו לילדינו: "קח את כל הכלים והכוחות הטמונים בך וצא לדרך חדשה! בהתלהבות! שמחה! אומץ! שובבות וכוח פנימי."
תובנה זאת שמחה אותי מאוד והבנתי שלתוך הרקמה הפשוטה הזאת אנחנו שוזרים את הברכה שתלווה את ילדינו בכל יום.

אז הכול היה מוכן: ההדפסים על גבי הבד, החוטים והמחטים...מוזיקה נעימה ובית חם ונעים.
כולן הגיעו עם מטעמים ומצב רוח טוב והיה לנו ערב רקמה מעורר השראה ושמחה.

כל אחת בחרה צבעים ותכים
וכל אחת רקמה את שם ילדה על גבי המפית
רוקמת דרקון
רוקמת דרקון לבת :-)
רוקמת דרקון כתום
רוקמת דרקון ירוק
ולסיום דרקון כחול
ילדה מעיפה סביון
ילדה מעיפה סביון סגול...
ילד שט באוניה 


תודה רבה לכן אמהות נפלאות - היה ערב נפלא!
בעוד כמה ימים יקבלו הילדים את המפית במתנה.
שמחה גדולה!

זאת המפית שרקמתי לפני שנתיים לבני הבכור, מעין
וזאת המפית שרקמתי השבוע ליסמין לכיתה א'

בהצלחה !
אורלי.


יום ראשון, 1 ביוני 2014

אינדיאנים

בעודי כותבת את הפוסט הזה, עדיין מרחפת על אדי ההצלחה של היום הנפלא הזה.
מה שהתחיל לפני כמה חודשים בפתיחת דרך חדשה ביער, המשיך היום לחוויה יוצאת דופן ביער שכניה.

את יום האינדיאנים התחלנו לתכנן לפני כחודש. נפגשנו ליאת, ניר ואני וחשבנו...מה נעשה ?
בהתחלה זה נראה לנו כעול ומעמסה, אבל אז החלטנו לקחת את הפרויקט כאתגר ותוך כדי עבודה התאהבנו ברעיון ונהנינו מכל רגע. כשנפגשנו, 
עלו כל מני רעיונות שהלכו והתקבצו אל היער. לאחר כמה מפגשים התגבשה תוכנית שלמה ומגוונת. והנה היא לפניכם:

נפגשנו יום לפני להכין את השטח...




גזמנו שיחים, עדרנו את האדמה, הקמנו אוהל לצל והכנו את מסלול המכשולים.

למחרת, הגיע היום המיוחל, יום ההסמכה האינדיאנית. 
נפגשנו במרכז שכניה. ניר – "הזאב הלבן", סיפר לילדים בכישרון רב סיפור על איך קולומבוס גילה את אמריקה. ניר גם סיפר את הסיפור היפהפה של שני הזאבים החבויים בכל אדם ונלחמים זה בזה. שאל הילד מי מהם ניצח ? והוא ענה לו: את מי שאתה מאכיל.

חילקנו את הילדים לארבע קבוצות עפ"י ארבעת היסודות: מים, אויר, אש, אדמה.
הילדים בחרו שם אינדיאני שמאפיין אותם : נוצה כחולה, נץ השחר, אריה האומץ, מים צלולים...
את השם כתבו הילדים על גבי חולצה שקיבלו וקשרו בחבל. כל הילדים קיבלו גם סרט עם נוצה בצבע היסוד. ולסיום הילדים ציירו דגל של היסוד שלהם.

 אינדיאניות מציירות דגל

ערוכים ומזומנים המשיכו הילדים למסלול המכשולים.

שם הם ירו למטרה עם חץ וקשת, זחלו זחילה אינדיאנית ועברו מעל הלבה הבוערת.


חץ וקשת



זחילה אינדיאנית מתחת לחוטים הירוקים



ניר עם קבוצת האש, ממשיכים הלאה לתחנה הבאה
אדמה בוערת...
הילדים דלגו בין הענפים בלי לדרוך על האדמה הבוערת

בסיום מסלול המכשולים הגענו אל האוהל שבמרכז היער ושם החל הטקס האינדיאני.

מתכנסים באוהל




ישבנו במעגל, למדתי את הילדים שיר אינדיאני שליווה את ההצגה על פי אגדה אינדיאנית המספרת
איך נוצר האדם ? 
...האלה הגדולה רצתה ליצור את האדם מחומר טהור שאספה.
בעזרתו האדיבה של זאב סקרן נשפך כלי החומר הטהור, התפזר לכל עבר וכך נוצרו הכוכבים. 
כך שלא נותר לאלה ליצור את האדם מן האדמה בעזרת מים, אוויר האש.
בסיום ההצגה פנינו ליצירה באדמה. כל ילד בחר חיה שהוא מתחבר אליה ומתאימה ליסוד שלו.
יצר את החיה בחימר ואדמה ולבסוף הרכבנו מכל החיות ארבעה טוטמים על פי ארבעת היסודות. (טוטם הוא פסל אינדיאני מעץ המגולפות עליו חיות והוא בעל כוחות מאגיים)

הצגה - איך נוצר האדם ?
יוצרים באדמה



טוטם אש
טוטם אויר
טוטם מים
טוטם אדמה
ארבעת הטוטמים : מים, אויר, אש, אדמה.

מנוחת הלוחמים
בסיום היצירה צפינו בטוטמים המרהיבים שנשארו ביער ואכלנו אבטיחים וארטיקים.





היה נהדר, תודה רבה לכל הצוות המארגן והתומך, תודה לליאת, לניר תודה ליובל, לאיז'ו ולכל ההורים שהשתתפו בפעילות בהתלהבות רבה והצליחו להכניס את הילדים לעולם קסום וקדום.
תודה גם לילדים המקסימים ששיתפו פעולה והסכימו ליהנות מהחוויה שהכנו להם.
תודה לטלי המורה הנפלאה והמנהיגה הטבעית של השבט שלה.
תודה למיכל ושי מענית על ההשראה והסיפורים...
תודה על הזכות להבין עוד דבר על האנשים היקרים לי, על נתינה ועל המימוש שלי, על חיבור אל החומר ומציאת הרוח בתוכו.
תודה
אורלי.